אני רוצה להוציא את הדבר הכל כך גדול הזה שקרה היום
וקשה לי למצוא את המילים שמתארות את ההתקף הזה
איך נכנסתי לתוך בועה ולא ידעתי איפה אני
איך ניסיתי שוב ושוב להחזיר את עצמי ולא הצלחתי
הגוף סירב להקשיב
הוא רעד, הוא כאב, לא יכולתי לעשות כלום
ירדו דמעות ואז היה צחוק
ואז היה ניתוק
שנמשך שעות
שעות של חוסר אונים בתוך בלילה של מחשבות.
הפלאשבקים לא רצו ברצף כמו תמיד.
חזרתי לרגע ספציפי
זמן ספציפי שהרגשתי בו חסרת אונים כלכך
כשעוד הייתה תמימות
כשעוד לא ידעתי שאני נפגעת
כשאף אחד לא היה שם כדי לעזור
הייתי שם והייתה בי הידיעה של ההמשך
ידעתי שאני עומדת להיפגע
ולא יכולתי לעשות כלום.
ובתוך הרגע הזה הייתי תקועה נצח.
לא זוכרת הרבה התקפים שנמשכו כל כך הרבה.
יודעת שלאורך הזמן באו אנשים לשאול, לנסות לעזור
ולא שמעתי אותם, לא היה בחוץ שום דבר.
הייתה רק האפלה שבפנים ותחושת ריחוף שלא מכאן.
כאילו אני זבוב על הקיר.
כאילו עוד רגע מישהו הולך לתקוף אותי.
כאילו עוד רגע אני מפסיקה לחיות.
;){kind=link}