אחרי שנים של מאבק עם המשמעות של הצלקות הבולטות על פרק כף היד,
החלטתי שנמאס לי להסביר.
ועכשיו אני מסתכלת על היד שלי ומנסה לאהוב את הציור החדש והיפה שהחליף
צלקות ששנים היו חלק כל כך גדול.
הן עדיין שם, מתחת, עדיין בולטות וניתן להרגיש. עין חדה יכולה להבחין
שגם אם צבעוני
היה שם קרב.
מוסתר יפה כמו הכאב הגדול
שמסתתר מאחורי העיניים
מאחורי החומות.
ועכשיו אני בוחרת
ולא חשופה לשאלות חודרניות של אנשים
שלא מכירים.
;){kind=link}