ארור הלילה
הדמעות פורצות מתוכי
ואין לי שליטה
ארורים החיים האלה
שאני לא מצליחה לחיות.
רוצה לפרק את הסכין,
כל כך הרבה פעמים ביום מדמיינת אותה.
איך העור נפער
והדם מטפטף החוצה, סוחף את הכאב, שורף אותו בדרך החוצה,
סוחף אותי לתוך מערבולת של חוסר שליטה, של פורקן,
התפרצות של שיגעון שלא יהיה לה מעצור,
כל יום מנסה להחזיק מעמד.
כל יום עד מחר.
;){kind=link}