עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאעדן וקטורטיגר הבובה
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

פריקה

30/12/2018 18:43
beautiful.scar
כבר תקופה שאני מנסה לחיות בפתיחות עם עצמי והסובבים אותי,
מאפשרת להם לדעת עם מה אני מתמודדת ומקטינה את הפער בין הפנים לחוץ.
לפעמים אני מרגישה שזה בא לרעתי.
ואני לא יודעת אם אחרי מה שעברתי בשנה האחרונה אני יכולה או רוצה אחרת.
ומה אני רוצה בכלל?
ימים רצופים של כאב עוברים עלי.
מאבק רצוף ומתמיד עם מי שאני
עם היכולת שלי להמשיך להישאר פה
עם הסיבה להמשיך להילחם
אם יש סיבה.

כל שנה יש יום שמפחיד אותי יותר מימים אחרים
שמזכיר לי את כל הרע,
ששורף לי את הנשמה
שגורם לי לשנוא את החיים שלי
לשנוא את עצמי.
זה קרה לפני 13 שנים,
הייתי כמעט בת 13.
הזמן עובר ואני ממשיכה לכאוב.
עד מתי זה ימשיך לכאוב כל כך?
תמיד?

פעם מישהי אמרה לי שיש לי עוד שנים רבות של עבודה,
היא האמינה שהזמן ירפא.
המילים שלה הולכות איתי והזמן עובר
אבל יש פצעים שנשארים פעורים לרווחה
ולא נסגרים אף פעם.


edyaהדס
edya
30/12/2018 23:36
* שולחת חיבוק *

אולי הפצעים לא נסגרים אבל הם לאט לאט נשכחים.
פעם הם הכאיבו והיום הם מחשלים.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.