השנה יותר מתמיד האדם שלו אני מרגישה שאני צריכה לסלוח הוא אני.
החודשים האחרונים דחפו אותי להתמודד עם השדים שלי, לראות את המקומות בהם אני כועסת על עצמי, מאוכזבת מעצמי ופגועה מעצמי.
למקומות האלה הייתי רוצה ללמוד לסלוח.
רבות הסיטואציות בהן לקחתי על עצמי את האחריות ואולי גם כשאני אומרת שמגיעה לי הסליחה אני לוקחת אותה.
אבל זו אחריות מסוג אחר.
אני רוצה ללמוד להפנות את הכעס שלי כלפי מי שפגע בי. ללמוד לראות את עצמי כמי שנפגעה ע"י אחרים ובטח שלא כל האחריות הייתה בידיים שלי.
אני רוצה להרגיש את זה ולא רק לחשוב.
להרגיש שמגיע לי שיאהבו אותי, שמגיע לי להיות מוגנת, שהגוף שלי הוא ברשותי. ואז לסלוח לו על החוויות הפיזיות הקשות שחווה, על הכאב שהתחולל בו פעם אחר פעם.
אני רוצה ללמוד לסלוח לגוף שלי ולהתייחס אליו ביותר חמלה.
ללמוד להנות כשנעים ולא לפרש כל מגע נעים כפוטנציאל לכאב.
אני רוצה לסלוח לילדה הקטנה שהייתי, שעשתה טעויות כי לא קיבלה שום הכוונה. כי אף אחד לא שמר עליה וכי היא לא ידעה מה המשמעות של להיות בטוחה ומוגנת.
אני רוצה ללמוד להרשות לעצמי להיות אני וגם היא.
רבים האנשים שפגעו בי, אבל אין שום משמעות לסלוח להם לפני שאלמד לסלוח לעצמי.
אז בשנה הזו זה מה שאני מאחלת לעצמי- ללמוד לסלוח.
אמן.
;){kind=link}