עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאעדן וקטורטיגר הבובה
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

סליחה

12/09/2018 15:23
beautiful.scar
מקומות מוגנים מתערערים,
אני לא יודעת מה מוגן ואיפה אפשר לבטוח.
המועקה עומדת בגרון והדמעות מסרבות להפסיק לרדת.
לא מרגישה יציבה מספיק כדי לעזוב,
יודעת שאני עוזבת יותר מידי טוב מכדי לאפשר.
זרים פולשים למרחב הפרטי שלי
בעודי זקוקה לבטוח יותר מלכל.
אני רוצה לצרוח
לבעוט לשבור לתלוש
להפסיק לנסות לענות על השאלה למה כואב לי
להפסיק לנסות להסביר.
הלוואי שיכלתי להסביר.
הלוואי שאחרי שכל המילים היו יוצאות הייתה הקלה.
הלוואי שיכולתי לסלוח.
לי לפני הכל.
איך אפשר לשנוא מישהו כלכך?
ThelseIM ALהדסedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.