להיות קבור בעודך בחיים
עם רצון לצעוק חזק וקול שלא יוצא.
כמו להפוך עיוור,
כל הצבעים נעלמים ונשאר רק חושך,
קולות מפחידים יותר,
ריחות נצרבים,
הכל בעוצמות של סופת טורנדו.
מחשבות מתרוצצות לי בראש
דימויים, תמונות, החלטות
בין הרצון לנסות להיאחז בעוד רגע קטן,
לאכזבה כשהכל הופך לאסון
בתוך הראש.
התמונות מתרוצצות לי בראש כמו חיידקים
ואני רוצה לברוח.
הכדורי הרגעה לא מספיקים
גם לא הסרטים
שום דבר לא עוצר את הדמעות
שום דבר לא גורם לזה להפסיק.
כל יום עוד קצת
קצת סבל
בסוף הוא ייגמר.
;){kind=link}