כאילו יש לי רעידת אדמה בתוך הגוף.
הכל רועד ומתמוטט לתוך עצמו.
הרוח עוקרת את העצים מהשורש והם מתעופפים ומתפרקים ומתמוטטים ומכים במה שרק אפשר.
הכל מתפורר בתוך עצמי.
בכל טריגר מחדש.
ויש את החוסר אונים
שבלרעוד מול אנשים זרים,
שרואים ולא יודעים
מה לעשות
ואיך להושיט יד
אני מושיטה להם את הכאב עם העיניים
שם רואים איך הנשמה שלי נקרעת לגזרים.
כשהדמעות צפות
העולם מתעוות ומטשטש
ויש ים של כאב שנספג על הלחיים ובחזרה פנימה
עמוק בתוך מעגל של כאב
שלא נגמר.
מעגל של פלאשבקים
שלא נגמר.
;){kind=link}