מתלבשת מול המראה, לאט עוטפת את גופה בשכבות,
מקווה שלא יראו בעינייה את השברים מליל אתמול,
שלא יראו את הפצעים.
מול המראה מניחה שכבות של צבע על פנים חיוורות. וחיוך.
היא תמיד מחייכת, עושה הכל קצת יותר טוב מהמצופה.
וכמה אור היא מכניסה לכל חדר. קרניה ממיסות את הלבבות הכי נוקשים.
כשהיא אוהבת זה בכל הכוח. כל כך הרבה כוח שלפעמים היא שוכחת לשים לב והוא נגמר.
אוזל ממנה כמו הדמעות שבורחות כשאף אחד לא רואה.
כמו בלילה כשנגמרת השמש.
;){kind=link}