לאסוף את עצמי ואת כל המילים, ולעבור הלאה.
מקום חדש. למילים חדשות. ומשמעות ישנה.
זכרונות ישנים ייכתבו על דפים חדשים ונקיים,
ואין שום זכר לכל הכאב ששנים נצבר
על גבי אלפי עמודים.
מילים על גבי מילים נערמו,
ובעוד רגע יתפוגגו. כאילו מעולם לא הייתה להן משמעות. כאילו לא היו קיימות כלל.
אם רק היה אפשר,
ברגע אחד למחוק את המוח.
ללחוץ על כפתור ולשכוח,
את כל מה שכאב פה. את כל מה ששרט. את הלב שנשבר. את האמון שאבד. את הכאב שבנטישה. את האכזבה שבבדידות. את השקרים ואת הצלקות. את הטראומות. את החרדות. את השתיקות. את הפחדים שלא נתנו לישון. את הטעויות שאין עליהן סליחה.
אם רק יכולתי לקום מחר בבוקר ולא לזכור, שכבר 12 שנים שזה היום השנוא עלי בשנה.
אם רק היה אפשר.
;){kind=link}