עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאעדן וקטורטיגר הבובה
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

לסלוח
18/09/2018 13:15
beautiful.scar
כבר הרבה זמן אני עוסקת בסליחה.
השנה יותר מתמיד האדם שלו אני מרגישה שאני צריכה לסלוח הוא אני.
החודשים האחרונים דחפו אותי להתמודד עם השדים שלי, לראות את המקומות בהם אני כועסת על עצמי, מאוכזבת מעצמי ופגועה מעצמי.
למקומות האלה הייתי רוצה ללמוד לסלוח.
רבות הסיטואציות בהן לקחתי על עצמי את האחריות ואולי גם כשאני אומרת שמגיעה לי הסליחה אני לוקחת אותה.
אבל זו אחריות מסוג אחר.
אני רוצה ללמוד להפנות את הכעס שלי כלפי מי שפגע בי. ללמוד לראות את עצמי כמי שנפגעה ע"י אחרים ובטח שלא כל האחריות הייתה בידיים שלי.
אני רוצה להרגיש את זה ולא רק לחשוב.
להרגיש שמגיע לי שיאהבו אותי, שמגיע לי להיות מוגנת, שהגוף שלי הוא ברשותי. ואז לסלוח לו על החוויות הפיזיות הקשות שחווה, על הכאב שהתחולל בו פעם אחר פעם.
אני רוצה ללמוד לסלוח לגוף שלי ולהתייחס אליו ביותר חמלה.
ללמוד להנות כשנעים ולא לפרש כל מגע נעים כפוטנציאל לכאב.
אני רוצה לסלוח לילדה הקטנה שהייתי, שעשתה טעויות כי לא קיבלה שום הכוונה. כי אף אחד לא שמר עליה וכי היא לא ידעה מה המשמעות של להיות בטוחה ומוגנת.
אני רוצה ללמוד להרשות לעצמי להיות אני וגם היא.
רבים האנשים שפגעו בי, אבל אין שום משמעות לסלוח להם לפני שאלמד לסלוח לעצמי.
אז בשנה הזו זה מה שאני מאחלת לעצמי- ללמוד לסלוח.
אמן.
0 תגובות
פחד
16/09/2018 17:29
beautiful.scar
היה לי יום טוב.
ואז הרסתי אותו באכילה בולמוסית מזעזעת ושוב הקאתי. אחרי כמה ימים שהצלחתי להפסיק.
כועסת על עצמי ומאוכזבת.
מיואשת מהלופ הזה שאני מכניסה את עצמי אליו כל פעם מחדש.
רוצה לישון. להתחבא מתחת לשמיכה ולשכוח שיש עולם. לשכוח שדברים רעים קורים ולשכוח את ההרגשה הנוראית שיש לי עכשיו בבטן.
את המועקה שעומדת לי בקצה הגרון ואת הצעקה שמסרבת להישמע.
לוחשת בשקט מידי פעם כמה בא לי למות בלי רצון שאף אחד ישמע. מפחיד שהם ידעו.
מפחיד שיום אחד אצליח לממש.
מפחיד להישאר פה ולהמשיך לחיות את החיים האלה.
הכל מפחיד.

1 תגובות
סליחה
12/09/2018 15:23
beautiful.scar
מקומות מוגנים מתערערים,
אני לא יודעת מה מוגן ואיפה אפשר לבטוח.
המועקה עומדת בגרון והדמעות מסרבות להפסיק לרדת.
לא מרגישה יציבה מספיק כדי לעזוב,
יודעת שאני עוזבת יותר מידי טוב מכדי לאפשר.
זרים פולשים למרחב הפרטי שלי
בעודי זקוקה לבטוח יותר מלכל.
אני רוצה לצרוח
לבעוט לשבור לתלוש
להפסיק לנסות לענות על השאלה למה כואב לי
להפסיק לנסות להסביר.
הלוואי שיכלתי להסביר.
הלוואי שאחרי שכל המילים היו יוצאות הייתה הקלה.
הלוואי שיכולתי לסלוח.
לי לפני הכל.
איך אפשר לשנוא מישהו כלכך?
0 תגובות
ללא כותרת
10/09/2018 20:18
beautiful.scar
מתפרקת מבפנים. כל רגע. ולא יכולה להראות כלום.
1 תגובות
עייפה
09/09/2018 16:41
beautiful.scar
יותר מידי דברים
יותר מידי דמעות
המחשבות מתרוצצות
וכמו קרציות מתעלקות עלי ולא משחררות.
הלוואי שאפשר היה להדביר את כל הגורמים השליליים בחיים שלי
להרוג אותם כמו שהורגים מקקים.
שבוע כל כך קשה.
לא בא לי לכתוב עליו מילים יפות, לא בא לי לגעת באף לב.
בא לי להעביר את הקור והבדידות והתסכול הכל כך עמוק שאני מרגישה.
הטוב עבר והתחלף בסערה, והדמעות שלי זולגות כמו מבול.
אני לא מצליחה לעצור את הכאב. ואז קורים כל הדברים האלה שמוציאים אותי עוד יותר מאיזון.
ואז אני נופלת. ולא יודעת איך לקום.

אפשר לדחות את השנה טובה בעוד שבוע?
רוצה לאחל לעצמי ולא מרגישה שמגיע לי.
רוצה לאחל ומרגישה שאני לא יכולה.
אז בינתיים רק אקווה שכמו תמיד בסוף זה יירגע. בסוף זה יתאזן ואני אוכל שוב קצת לנשום.

שונאת חגים.
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.