עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאעדן וקטורטיגר הבובה
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

שאלות ותשובות
14/07/2019 12:16
beautiful.scar
המוח שלי
הוא קן נמלים של מחשבות
שמתרוצצות בלי הרף.
כשכולם כבר ישנים,
אני בוהה שעות בחלל החשוך,
מחפשת תשובות.
ובלילה הן מגיעות, המחשבות הכי אפלות,
מציפות איתן גלים של ייאוש,
של אמביוולנטיות ואי וודאות.
שאלות על קיום ועל תכלית,
מונחות על גבן של הנמלים החופרות במרץ,
בור עמוק בתוך הנשמה שלי
אשר מזמן אבדה במחשכים
ומפחדת להימצא.
בתוך הראש, אין אסור ומותר,
יש רק מה? ואם? ומתי?
דיבייט של שאלות ותשובות
על החיים ועל המוות
על אומץ ועל כוחות.
בכל יום מתים חלקים בתוכי.
בכל יום נוצרים חיבורים חדשים.
בכל יום אני קצת מתה וקצת נולדת מחדש
מתוך שאלות
שאין עליהן תשובה
ותשובות
לשאלות שאף אחד לא שאל.
0 תגובות
אולי
12/07/2019 14:03
beautiful.scar
רציתי לדבר על שתיקות רועמות.
כאלה שמזעזעות את העולם ברעידת אדמה פנימית,
ושורפות אותי מבפנים.
אני יושבת לפניך בלי להביט,
יודעת שהמבט מספר את הסיפור שאין בי דיי אומץ לספר,
יודעת שרואים עלי הכל, ולא מתאמצת להסתיר,
רק כואבת את החשיפה והפגיעות בדממה.
אולי את רואה את הקרב שמתחולל בתוכי,
אולי את רואה את השדים שרוקדים מעל הקבר הדמיוני שלי,
אולי.
אולי את גם מרגישה את הפחד שהבאתי איתי. את איך שהוא ממלא את החדר
ושואב את האוויר. אולי גם את לא נושמת, ביחד איתי.
אולי.
ואולי יבוא יום
בו אזמין אותך לקפוץ איתי אל תוך התהום
של הסיפורים שלי.
ואולי, רק אולי
במקום להתרסק לאלפי חתיכות אותן נצטרך לחבר מחדש,
נוכל פשוט לשבת שם, בתוך הבור,
עם הסיפורים ולצד השתיקות,
עם הבושה והאשמה והפחד
וזה יהיה מפחיד פחות,
אולי.
0 תגובות
עד כלות
23/03/2019 01:16
beautiful.scar
הרגע הזה שפתאום שום דבר בו לא בסדר אחרי שתקופה הכל היה בסך הכל תקין. מפתאום מגיעה הבעיטה הזאת בבטן אולי חזקה מכפי שזכרתי אותה והיא משאירה אותי במיטה יום אחרי יום בלי אוכל בלי מים בלי מקלחת רק אני מתבוססת בכאבי עד כלות
0 תגובות
פגיעה
30/12/2018 18:48
beautiful.scar
השדים רוקדים במעגל
מערבולת של רגש
שנוזלת החוצה מתוך עיניים עייפות.
אתה שגרמת לי להרגיש את המוות
עם הזכרון שלך אני נאבקת
וכל שנה מגיע היום שבו נכבשו רצונותי
ונענתי לבקשת השטן
אתה היית השטן
כל שנה אני שואלת את עצמי
אם ליום הזה שצילקת בי יש משמעות עבורך
אם הפצע המדמם שלי דימם גם בלב שלך
אם יש לך אחד.
ארורות ההחלטות השגויות
שהביאו את הכאב הזה
שלא מרפה.
לו יכולתי להתייחס לעצמי בקצת יותר חמלה
עם השנים אני רק נהיית יותר קשה. יותר נוקשה.
הכורח לקום בבוקר לתוך העולם הזה
כואב לי בכל חלק בגוף.
לקחת לי את המקום
מאז אני לא מוצאת את עצמי
בשום מקום.
0 תגובות
פריקה
30/12/2018 18:43
beautiful.scar
כבר תקופה שאני מנסה לחיות בפתיחות עם עצמי והסובבים אותי,
מאפשרת להם לדעת עם מה אני מתמודדת ומקטינה את הפער בין הפנים לחוץ.
לפעמים אני מרגישה שזה בא לרעתי.
ואני לא יודעת אם אחרי מה שעברתי בשנה האחרונה אני יכולה או רוצה אחרת.
ומה אני רוצה בכלל?
ימים רצופים של כאב עוברים עלי.
מאבק רצוף ומתמיד עם מי שאני
עם היכולת שלי להמשיך להישאר פה
עם הסיבה להמשיך להילחם
אם יש סיבה.

כל שנה יש יום שמפחיד אותי יותר מימים אחרים
שמזכיר לי את כל הרע,
ששורף לי את הנשמה
שגורם לי לשנוא את החיים שלי
לשנוא את עצמי.
זה קרה לפני 13 שנים,
הייתי כמעט בת 13.
הזמן עובר ואני ממשיכה לכאוב.
עד מתי זה ימשיך לכאוב כל כך?
תמיד?

פעם מישהי אמרה לי שיש לי עוד שנים רבות של עבודה,
היא האמינה שהזמן ירפא.
המילים שלה הולכות איתי והזמן עובר
אבל יש פצעים שנשארים פעורים לרווחה
ולא נסגרים אף פעם.


1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.