עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאdeardrawerעדן וקטורEndorphins
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

פצעים וצלקות
20/07/2018 10:37
beautiful.scar
הימים עוברים
הזמן איבד משמעות
רגעים שעברו מזמן מתערבבים עם ההווה
לפעמים זה שוב קורה עכשיו.
הכאב מציף והפגיעה מטשטשת את הכל.
היו ימים שבהם הזדקקתי לאהבה
ועכשיו הידיעה שאני מסוגלת להיות באמת נאהבת בועטת לי בבטן.
הכל היה משחק
הרגשות היו כלי
ניצול של חולשה.
הייתי חלשה ופגיעה ועכשיו
אני הרסיסים של מה שנשאר.
מה נשאר?
כמה זמן זה ימשיך לטמא כל דבר טוב
כל חלק בגוף
מתי אמת ושקר יפסיקו להתערבב
מתי השברים יוכלו להתאחות
והפצע לא יכאב כל כך?

פצעים חדשים מוסתרים
מרגעים של אובדן שליטה
או שזאת הדרך להצליח לשלוט
לאסוף את כל הכאב
לתת לפצע לדמם
לראות אותו באמת.
את שאר הפצעים אפשר לראות רק מבעד לעיניים
זה רק זיכרון שלא מיטשטש
לא נעלם ולא הופך לאחר.
ובפנים מהדהדת השאלה
שוב ושוב
אפשר להינצל מזה? מתי זה יפסיק להרוג אותי מבפנים?
אם זה יפסיק. אם אוכל להפסיק למות.
אם אוכל יום אחד
לחזור לחיות.
0 תגובות
ציור ו
17/06/2018 16:42
beautiful.scar
ציירתי את זה ואז המשפט הזה קפץ לי בפיד.
לפני שהוא קפץ המחשבות מוות התחילו להשתולל ואנחנו עכשיו במלחמת הישרדות.
כי יש גם מחשבות שצריך להחזיק. לפחות עד מחר

1 תגובות
סתם מילים
12/06/2018 12:54
beautiful.scar

מרגישה שאני נעה בין שקט לשיגעון

כמו קרוסלה שלא מפסיקה להסתובב.

רוצה להוציא ואפילו לא יודעת מה

התודעה כל הזמן חוזרת לזכרונות הילדות

למורכבות.


ראיתי "בשבילה גיבורים עפים"

ראיתי מבוגר שחווה פלאשבקים מהטראומה שלו בעוד הילד שהיה שם לו יד על הכתף וקורא לו לחזור הביתה.

אני בבית

והוא לא בטוח. אני לא בטוחה. לא בתוך הראש שלי.

זה הציף בי פלאשבקים משל עצמי. פיסות כאב מהילדות.

חשבתי שאם אמצא את כל החלקים אוכל להרכיב את הפאזל.

אבל שנים של דמעות הרטיבו את החלקים וקרטון ומים לא הולכים ביחד.


הכהות הזאת היא לא ניתוק, לא הפעם

היא נמשכת ומתערערת מידי פעם

השפעה של הכדורים, אולי.

השד הקטן רוצה להפסיק אותם ולבדוק

אם השקט הוא אמיתי או רק כימיה

והמבוגר האחראי מנסה לשכנע שזה לא באמת משנה.

אני מפלרטטת עם המחשבות על הסוף,

מנסה להבין מול איזו התחלה אני עומדת.


מתעתע. מבלבל. מפחיד.

0 תגובות
חופש מחלה
08/06/2018 09:52
beautiful.scar
מישהי אמרה
"הנפש שלי על כיסא גלגלים"
כדי להמחיש איך זה להרגיש בפנים כל כך חולה
כשבחוץ הכל נראה כל כך רגיל.

הנפש שלי צריכה חופש מחלה,
החיים קשים לה מידי,
היא צריכה מנוחה ושמישהו יטפל,
יעטוף בחום ואולי יביא פרחים.

היא רועדת מפחד,
מתפלשת בבדידות,
מרחיקה כדי לא להיפגע
מתחפרת פנימה עמוק לתוך המחילה.
אין שם כלום
רק חושך גדול
שעוטף את הכל.

אין לי דלקת ריאות,
גם לא מצוננת,
הנפש שלי כואבת,
ועוד לא נמצאה תרופה.
2 תגובות
קעקוע
08/06/2018 09:49
beautiful.scar
עשיתי קעקוע.
אחרי שנים של מאבק עם המשמעות של הצלקות הבולטות על פרק כף היד,
החלטתי שנמאס לי להסביר.
ועכשיו אני מסתכלת על היד שלי ומנסה לאהוב את הציור החדש והיפה שהחליף
צלקות ששנים היו חלק כל כך גדול.
הן עדיין שם, מתחת, עדיין בולטות וניתן להרגיש. עין חדה יכולה להבחין
שגם אם צבעוני
היה שם קרב.
מוסתר יפה כמו הכאב הגדול 
שמסתתר מאחורי העיניים
מאחורי החומות.
ועכשיו אני בוחרת
ולא חשופה לשאלות חודרניות של אנשים
שלא מכירים.

4 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.