עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
המוח שלי מורכב ממילים
אבל מורכב מידי מכדי שמילים יוכלו לתאר.
אני כותבת את מה שאני מרגישה,
ומרגישה את מה שאני כותבת.
המילים כותבות אותי.
מגדירות אותי כשהן בודדות
ומשנות הקשר כשהן מתחברות לכדי משפט.
תקבלו משפט כתוב
ואם תפרקו את כל המילים בו
תקבלו אותי.
חברים
ShaneSurvivesVera LynnGeminiאחת שיודעתשיפוצניקית
רֵײזָאdeardrawerעדן וקטורEndorphins
נושאים
גופי היה
"גופי היה חכם ממני
כח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחריי"
(יונה וולך)

דם.
03/03/2018 20:24
beautiful.scar
נייר טואלט עם לבבות
שספג את כל הדם עד שנעלמו הלבבות
ונשאר רק אדום.
נשטף במים ונעלם
בתוך הניאגרה ואל האבדון
הלך הדם שלי
וגם אני.
0 תגובות
כל יום
23/02/2018 10:19
beautiful.scar
כשהלילה מגיע
ואז בוקר
והימים עוברים
כל יום רעידת אדמה
וקצת שקט
קצת שקט
ורעידת אדמה
כל יום לפחד
לאבד.
כל יום מלחמה
בגוף
כשתחושת התלישות משתלטת
ולא נותר אלא
לתלוש את העור
כדי לגלות לאף אחד שמתחת
אין שום דבר ששווה לראות.
כל יום מלחמה
לפעמים אני יוצאת מנצחת
לכמה רגעים.
רוב הזמן להפסיד
לעצמי
בקרב שאי אפשר לנצח בו
כי הוא בכלל לא מתקיים עכשיו.
כל יום רעידת אדמה
ואני לא יודעת כמה זמן אפשר
להחזיק
0 תגובות
קצת ביחד קצת לבד.
10/02/2018 18:53
beautiful.scar
לפעמים אני רוצה להיות בלתי נראת,
או במקום שאין בו אף אחד,
רק להיות אוויר שאף אחד לא שם לב לקיומו,
אבל הוא קיים
ויש בו כל כך הרבה צורך.

רוצה שתראי אותי,
כמו שאני ככה
פגיעה
מתנדנדת על קצה של עלה
שניתק מהעץ ועף
לאן שלוקחת אותו הסופה.

רוצה שתראי אותי,
חזקה,
ללא פגמים
שתאהבי אותי לנצח
ואף פעם לא תלכי.
שלעולם לא תיפגעי
ואני אף פעם לא אהיה
חלשה.

רוצה שתראי אותי
נופלת
כשרעידת אדמה בתוך הלב
ואין לי שליטה
כשאני הולכת לעזעזל
כל פעם מחדש
וככה 
לבד.


0 תגובות
טריגר פגיעה מינית.
08/02/2018 21:39
beautiful.scar
דופק מהיר.
מחשבות.
מועקה.
תמונות שלא יוצאות לי מהראש.
ידיים שנוגעות ולא מרפות.
אני אומרת לא ולא שומעים.
היא שומעת אבל מתעקשת.
מתעקשת לפלוש לתוכי.
והיא שם ואני לא יכולה לעשות כלום.
כבר ויתרתי על הלא.
הוא רק נשאר בפנים, מהדהד.
לזכור שלא רציתי.
פעם אחת. פעמיים. שלוש.
רק חיכיתי שזה ייגמר.
והיא חיבקה אותי ושוב.
הידיים האלה שמזהמות אותי.
שלוקחות ממני את עצמי. הן שם.
ואז בבוקר היא מלווה אותי לאוטובוס, מחייכת, מנשקת.
ואני רק רוצה ללכת.
נוסעת רחוק. כאילו לא קרה כלום.
מתה מבפנים. רוצה למות מבחוץ.
אמרתי לא.
הוא פשוט לא היה חזק מספיק.
למה נשארתי?
0 תגובות
פריקה
06/02/2018 20:24
beautiful.scar
כמה קיצוני הכל הופך להיות כל הזמן.
אני מצליחה ליצור קשרים עם אנשים,
להיות שם ולחזק,
והם מראים לי כמה כוח יש לי כי אני שומעת ולא מתפרקת. שומעת ומחזקת.
את עצמי אני לא מצליחה לחזק. אבל החיזוקים בכל זאת יוצאים ממני. אז הם גם שלי במידה מסויימת.

אני מצליחה לנצל את הזמן הריק כדי להבין דברים.
להסתכל מרחוק ולראות חלקים שאולי פספסתי.
ואני כל כך עמוק בתוך עצמי שזה כמו מערבולת שאני לא יכולה להפסיק.
לא מצליחה לראות את עצמי חוזרת לתפקד. לא ככה. לא בתוך הסחרחורת.
מתחזקת ומתנתקת.
מקרבת ומרחיקה.
עוזרת לעצמי דרך עזרה לאנשים אחרים.
ולא נותנת להם לדעת מה קורה אצלי בפנים.

לקחתי בפעם הראשונה את הכדורים החדשים.
וכרגיל הגוף שלי מגיב בבחילה.
דחייה.
ואני מתפתה להוציא אותם החוצה. 
לפני שהם מתחילים להשפיע ואין שליטה על התוצאה.
אני נעה בתוך המחשבות על השליטה
כמה המצב הזה בשליטתי והאם יש בזה בחירה.
אם יש בזה בחירה זה מעוות
ואם אין זה מייאש.

בניתוקים אין לי שליטה
יש רק גוף ויש פנים ויש חוץ
ויש קול שלא יוצא ופנים שלא מתחברות
ואחריהם בא הרצון להכאיב
להוציא מהגוף את מה שלא יצא במילים
והוא כבר מלוכלך ופגוע אז זה לא משנה
אולי אם ייצא מספיק דם משהו יתנקה.

לפעמים זה עוזר
ולפעמים אני נשארת לבד
עם הכאב
והוא לא עובר
וכאב זאת בכלל לא מילה גדולה מספיק.
3 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
צל עריות
/ ווינשטוק סמדר
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.